דקורונציה הוא טיפול שמטרתו לשמור על ממדי עצם הלסת ולמנוע נזק אסתטי המשכי במקרים של חבלות לשיניים קידמיות בילדים ובמתבגרים.
במקרה של חבלה חמורה לשיניים, כמו תזוזה או תלישה מלאה של השן ממקומה נגרמות לשן שתי פגיעות עיקריות:
- קריעה של כלי הדם האחראים להספקת הדם לרקמת מוך השן.
- קריעה של הסיבים (מעין קפיץ) המחברים את השורש לעצם (periodontal ligament) ביחד עם פגיעה בשטח פני השורש ובעצם התומכת.
כאשר הפגיעה בשורש היא נרחבת וחמורה (למשל שהות של השן מחוץ לפה ביובש זמן ארוך) לא תתרחש בנייה מחודשת של הסיבים המחברים אותו לעצם ולכן ייווצר חיבור במגע ישיר בין השורש לעצם שסביבו, תופעה הנקראת אנקילוזה (ankylosis).
כתוצאה מכך השורש ישתתף בתהליך הנורמלי הכולל הרס ובניה של כל עצמות הגוף, במהלכו ייספג השורש ויוחלף ברקמת עצם בהדרגה (ספיגה שחלופית replacement resorption) עד להחלפתו המלאה של השורש בעצם ונפילת הכותרת.
ההבדל בין טיפול במבוגרים לעומת טיפול בילדים
במתרפא המבוגר רופא השיניים יעקוב אחר מצב השן בעזרת צילומי רנטגן ולפני ספיגה מלאה של השורש יבוצע למתרפא שחזור שיחליף את הכותרת העתידה ליפול (כגון שתל, גשר וכו').
כאשר אנקילוזה מתרחשת בילדים ובמתבגרים שטרם סיימו את גדילת עצמות הפנים השלכותיה חמורות הרבה יותר.
החיבור הישיר בין השן שעברה חבלה לעצם גורם לעצירה של התפתחות העצם סביב השן.
הפסקת התפתחות העצם גורמת לתופעות שליליות מקומיות ובאזורים מרוחקים יותר בקשת השיניים.
למשל: השן נשארת במיקום "גבוה" יותר (infra-occlusion) בהשוואה לשיניים הסמוכות וכתוצאה מכך נגרמת הפרעה אסתטית, מתרחשת תזוזה של השיניים הסמוכות שמובילה להפרעת סגר בכל המשנן ועוד.
ספיגת השורש והמיקום הלקוי ה"גבוה" של השן שנחבלה שמלווה בחוסר התפתחות העצם הן תופעות המשכיות שמחמירות עם הזמן ולא ניתנות לעצירה.
עקירה של השן וביצוע שתל אינם אפשריים מפני שביצוע שתל אינו מומלץ לפני סיום הגדילה של עצמות הפנים (לפחות מעל גיל 20).
ביצוע דקורונציה מאפשר לעצור את התופעות השליליות שתוארו ובנוסף מאפשר ביצוע פשוט יחסית של שתל בגיל המתאים מפני שהוא מאפשר גדילה מחודשת של העצם שאבדה באזור השן.